כתב העת של הבית

המנורה הגיעה בארגז גבוה דיו להכיל אדם. Nera עזרה לנהג להכניס אותו בעדינות דרך דלת הסדנה, ואז עמדה והביטה בו אוסף שבבי עץ מהסף. מתחת לקש נחו עמוד ברונזה, שלוש זרועות מעוקלות ואהיל מורכב מפיסות צרות של זכוכית ענברית. מישהו קשר תווית ממוספרת סביב צווארה. החוט היה חדש; המנורה כבר הייתה ישנה זמן רב.

בית המכירות הפומביות ביקש שתהיה מוכנה עד יום שישי. לנקות את המתכת, להחליף את הזכוכית הפגומה, להסיר מבסיסה שאריות של מודעת נייר. דף ההוראות תיאר מנורה דקורטיבית מחלל עירוני. Nera הכירה את החדר. היא למדה בו בחורף שבו החימום בדירתה התקלקל. בשעת הסגירה היה השומר עובר משולחן לשולחן עם סרגל עץ, ומקיש פעם אחת לצד ספרו של כל קורא.

חדר הקריאה נסגר במרץ. לוח לרוחב הדלתות הכריז על שיפורים בלי לנקוב באף אחד מהם. דרך חריץ ראתה Nera את השולחנות הארוכים נערמים על צידם. עכשיו אחת המנורות שלו הייתה על שולחן העבודה שלה. בלי החדר שסביבה, החפץ נראה מעוטר כמעט במבוכה. עלי דפנה טיפסו במעלה העמוד. עש ברונזה קטן נח מתחת לאהיל, נסתר מכל מי שעמד זקוף. היא ישבה תחתיו חודשים בלי לדעת.

הזכוכית השבורה הייתה מאחור. ענף דק של סדקים התפשט מבורג, מוחזק בשכבת דבק שהצהיבה. התיקון שמתחתיו נעשה מזכוכית חלון פשוטה. על שולחן העבודה הוא נראה גס. אבל כשהכניסה אור לאהיל, אותו טלאי שקוף קטן הטיל מלבן נקי על העץ. החלקים הענבריים ריככו את כל השאר. מישהו תיקן מנורת קריאה כך שקורא יוכל לראות.

Nera העבירה מטלית לחה מתחת לנייר שעל הבסיס. רוב המודעה ירדה כעיסה אפורה. נשארו ארבע מילים: בבקשה השאירו את זאת. היא נזכרה בשולחן הקרוב למדרגות, שבו נהג קשיש לפרוש תרשימי ספינות. הוא נשא זכוכית מגדלת על סרט. בכל פעם שהשומר סידר מחדש את הרהיטים, הוא היה מגיע מוקדם ומחזיר את כיסאו אל מתחת לאותה מנורה. היא לא הצליחה להיזכר בשמו.

בצהריים התקשרו מבית המכירות. האם מצאה זכוכית תואמת? היא מצאה משהו קרוב. האם תוכל להעלים את התיקון? זה ייקח יותר זמן. האישה בטלפון אמרה שהקונה יצפה שהמנורה תהיה שלמה. ״היא שלמה,״ אמרה Nera, מביטה במלבן הבהיר. האישה המתינה. Nera שמעה עד כמה דבריה אינם מועילים והבטיחה לשלוח תצלומים. אחרי השיחה הניחה את הזכוכית הענברית החלופית לצד הטלאי השקוף.

היא צילמה את האהיל באור יום וכשהמנורה דולקת. אחר כך את עש הברונזה, את המתג השחוק ואת שרידי המודעה. בתמונה האחרונה הניחה ספר פתוח מתחת לטלאי השקוף. היא שלחה את התצלומים עם שתי אפשרויות תיקון ומחירים נפרדים. אחת תחזיר לאהיל גוון ענברי אחיד. האחרת תשמור על החלון השקוף ותקבע את הזכוכית שסביבו. היא ציפתה שהאפשרות הראשונה תיבחר.

למחרת אחר הצהריים הגיעה לסדנה אישה במעיל שהגשם הכהה. היא ראתה את התצלומים לפני שהקטלוג נשלח לדפוס. ״היא תעמוד על שולחן רגיל?״ שאלה. Nera מדדה את הבסיס. ״על שולחן חזק.״ האישה הביטה סביב בסדנה ואז באהיל. היא אמרה ששמה Davin ושהיא קנתה את המאפייה הישנה ברחוב הפעמון. למעלה תהיה דירתה. ייעוד החדר התחתון עוד לא הוכרע.

Nera דמיינה עוד חנות ללא רבב: חפצים מונחים רחוק זה מזה, מחירים כתובים בקטן מאוד. Davin הסירה את כפפותיה הרטובות. היא רצתה שולחן לאנשים שממתינים בזמן שהיא מתקנת את בגדיהם. לפעמים הם באו עם ילדים. לפעמים נשארו אחרי שהעבודה הסתיימה, מפני שלא היה מקום שהיו צריכים להיות בו. שכן הציע ספרים, אם כי היא חששה מהלחות. ״חשבתי שאור טוב אולי יהפוך את המקום לחדר,״ אמרה.

״את יודעת ששינו אותה?״ שאלה Nera. Davin הנהנה לעבר הזכוכית הפשוטה. ״זה החלק שאהבתי.״ היא הניחה את ידה מתחת לאהיל וסובבה אותו לאט עד שהטלאי השקוף פנה לכיסא. על כף ידה חשף האור שורה של דקירות זעירות ליד ציפורן האגודל. ל־Nera היו אותם סימנים מתפירת סרטי קצה לכריכות, כשהסדנה עדיין קיבלה עבודות כריכה. היא הוציאה את הצעת המחיר השנייה.

המכירה הפומבית התקיימה ביום חמישי. הצעתה של Davin נעקפה פעמיים, והיא נשארה בטלפון יותר מכפי שהתכוונה. למחרת בבוקר חזרה בלי הקבלה על המנורה. ״יותר מדי,״ אמרה. Nera הרגישה טיפשית על שכבר דמיינה את כל החדר התחתון. יחד הביטו במנורת עבודה פשוטה מברזל שהייתה תלויה מעל השולחן. היא הייתה למכירה, אף ש־Nera מעולם לא הצמידה לה תווית. Davin שאלה אם תאיר שולחן. Nera הדליקה אותה.

קונה מנורת הברונזה בחר בענבר האחיד. Nera הוציאה את הטלאי השקוף, עטפה אותו בנייר דק וצירפה אותו לתיקון המוגמר, יחד עם פתק שהסביר היכן היה. היא שימרה את קווי המתאר של מודעת הנייר בדוח המצב שלה. עד ארבע הארגז נסגר. בלי מנורת העבודה מברזל, הסדנה נראתה קטנה יותר. היא עבדה תחת נורה חשופה עד יום שלישי שלאחר מכן.

ביום שלישי בערב הלכה לרחוב הפעמון ובידיה קופסת ספרים קטנה. חלון המאפייה הישנה נוקה, אבל האותיות הצבועות נותרו מעל הדלת. בפנים ישב ילד ופתר תרגילי חשבון תחת מנורת הברזל. שתי נשים מיינו כפתורים לצלוחיות. Davin מצאה שולחן שרגל אחת שלו קצרה וקיפלה תחתיה ריבוע קרטון. היא הרימה את מבטה ממעיל וביקשה מ־Nera להחזיק בשרוולו.

זמן מה עבדו בלי לדבר. הילד דחף את מחברת התרגילים הצידה כדי לפנות מקום לקופסה. Nera חשבה על עש הברונזה הנוסע למקום שלעולם לא תראה, ועל הזכוכית השקופה שצורפה אליו. היא קיוותה שהפתק ייקרא. ואז Davin סובבה מעט את המנורה והביאה את התפר הקרוע אל מוקד האור. Nera השחילה את החוט במחט. בחוץ הלך האור האחרון ונמוג מאותיות המאפייה. בפנים היה די.

סוף.